משמורת משותפת

בעבר מקובל בדרך כלל לקבוע שהאם תשמש כהורה שיחזיק במשמורת על הילדים, - "הורה משמורן" בעוד שהאב "נהנה" מהסדרי ראייה בלבד עם הקטינים. המונח: "הסדרי ראיה"- הוסר ולא נעשה בו שימוש בבתי משפט [ הוראת הנציבות] וטוב שכך

 

יותר ויותר אבות מביעים את רצונם לשאת ולחלוק יחדיו את הטיפול בילדים, ואף בתי המשפט מעודדים תופעה זו. גישה זו נובעת מההכרה ההולכת וגוברת בכך שטובת הילדים מעניקה עדיפות לגידולם של הילדים על ידי שני ההורים יחדיו במידת האפשר, וכך שהילדים יוכלו לשמור על קשר ישיר ורציף גם עם אביהם, וליצור עמו יחסים עמוקים ומשמעותיים.

 

על כן משמורת משותפת הינה הסדר משפטי שמקנה לשני ההורים הגרושים משמורת על ילדיהם, כך ששניהם חולקים ביניהם את המגורים עם הילדים, את הטיפול השוטף בצרכיהם ואת האחריות לגידול ילדיהם.

בדרך כלל מקובל להתייחס למשמורת משותפת כך שחלוקת זמני השהייה עם הילדים והטיפול בהם הינה שוויונית, אולם בפסיקה נקבע שניתן לכלול  בהגדרת משמורת המשותפת גם מצבים שבהם חלוקה זו לא בהכרח שווה לחלוטין.  סופו של יום המונח "זמני שהות" הוא החשוב והוא עיקר הדיון, שהרי האפוטרופסות על הילדים הנה שווה ובאחריות שני ההורים כפי שהיא מוגדרת בחוק הכשרות המשפטית.

אכן לזמני השהות יש השפעה בנשיאה שבנטל הדאגה לצרכי הילדים הקטינים -חיוב מזונות -  ולא לשאלת "המשמורת המשותפת" כפי שרבים נוהגים לחשוב בשגגה.

חוק הכשרות והאפוטרופסות קובע שתי דרכים לקביעת משמורת ולרבות משמורת משותפת: על ידי הסכם שמאושר ע"י בית המשפט שנחתם בהסכמת הצדדים או על ידי קביעת בית המשפט או בית הדין. בשני המקרים עקרון העל של "טובת הקטין" הוא שעומד לנגד עיניו של בית המשפט והקביעה תהיה בכפוף לעיקרון זה  ולתנאים נוספים הקשורים לכל מקרה ספציפי כמו המרחק הגיאוגרפי שבין ההורים, גורם התעסוקה והפרנסה, מסוגלות הורית מתאימה וגורמים נוספים.

טואול - בניית אתרים